שתל דנטלי או פתרון אחר? כך יודעים מה נכון עבורכם

לא כל מי שאיבד שן צריך שתל, ולא כל מי שרוצה שתל יכול לקבל אותו באותו רגע. זו אחת האמיתות שפחות נאמרות בשיחות שיווקיות על שתל דנטלי, אבל היא בדיוק מה שקובע את ההצלחה של הטיפול לטווח הארוך. ההחלטה בין שתל, גשר או תותבת תלויה במצב העצם, במצב החניכיים, במחלות רקע ובציפיות הריאליות של המטופל, ולא רק ברצון לפתרון הכי 'מתקדם'.

שתל, גשר או תותבת: שלוש דרכים שונות להשלים שן חסרה

כשחסרה שן אחת או יותר, קיימות בעיקר שלוש גישות שיקום. תותבת נשלפת היא הפתרון הפחות פולשני אך גם הפחות יציב, מתאימה בעיקר כשחסרות שיניים רבות או כשיש מגבלות בריאותיות שמונעות ניתוח. גשר דנטלי מחליף שן חסרה תוך שימוש בשיניים הסמוכות כתמיכה, אבל הוא מצריך השחזה של שיניים בריאות ולעיתים מעמיס עליהן עומס נוסף לאורך שנים.

שתל דנטלי, לעומת זאת, מבריגים ישירות בעצם הלסת ואינו נשען על השיניים השכנות כלל. מבחינה תפקודית הוא הקרוב ביותר לשן טבעית, מפני שהוא נושא עומסי לעיסה בצורה עצמאית ומסייע לשמר את עצם הלסת באזור. יחד עם זאת, מדובר בהליך כירורגי שדורש עצם מספקת, חניכיים בריאות ותהליך החלמה של מספר חודשים עד שהעצם 'תופסת' את השתל.

מתי שתל דנטלי הוא הבחירה המדויקת

ישנם מצבים קליניים שבהם שתל הוא הפתרון הטבעי והמומלץ ביותר, בעיקר כשמדובר בשמירה על מבנה הפנים והלסת לטווח הארוך. כשחסרה שן בודדת והשיניים הסמוכות בריאות לחלוטין, שתל מאפשר להימנע מהשחזה מיותרת שלהן. גם כשחסרות מספר שיניים, אפשר להשעין גשר על שתלים במקום על שיניים טבעיות, מה שמפחית את העומס עליהן.

• מסת עצם מספקת בלסת, או אפשרות ריאלית לבצע השתלת עצם מקדימה
• חניכיים בריאות, ללא דלקת פעילה או מחלת חניכיים לא מטופלת
• יכולת ומחויבות לשמור על היגיינה קפדנית סביב השתל לאורך שנים
• היעדר מחלות רקע שאינן מאוזנות, כמו סוכרת לא מבוקרת
• רצון לשמר את עצם הלסת ולמנוע נסיגה נוספת של הרקמה

מצבים שבהם עדיף לבחור בגשר או בתותבת

כשמסת העצם באזור השן החסרה דלה מאוד ולא ניתן או לא רצוי לבצע השתלת עצם מקדימה, שתל עלול פשוט לא להיקלט כראוי. במקרים כאלה גשר יכול להוות פתרון קבוע וטוב, ובלבד שהשיניים הסמוכות בריאות ומסוגלות לשאת את העומס הנוסף. תותבת נשלפת, מצידה, נשארת האפשרות המתאימה כאשר חסרות שיניים רבות, כשיש מגבלה בריאותית לניתוח, או כשמדובר במטופל שאינו מעוניין בהליך כירורגי בשלב הנוכחי.

עישון כבד שאינו מופסק, מחלת חניכיים פעילה שלא טופלה, או חוסר יכולת לשמור על תחזוקה שוטפת, הם שיקולים משמעותיים נגד התקנת שתל באותו רגע. במקרים אלה מומלץ קודם לייצב את מצב הפה, ורק לאחר מכן לשקול מחדש את אפשרות ההשתלה.

עצם הלסת: הגורם שמכריע את ההחלטה בפועל

לאחר עקירת שן או אובדן שן, עצם הלסת מפסיקה לקבל את הגירוי הנדרש ומתחילה להיספג בהדרגה. ככל שעובר יותר זמן ללא טיפול, כך פוחת נפח העצם הזמין להשתלה עתידית, מה שעלול להפוך פרויקט השתלה פשוט לתהליך מורכב יותר הכולל השתלת עצם או שימור רכס. זו הסיבה שבמצבים רבים עדיף שלא לדחות את ההחלטה יתר על המידה, גם אם השן החסרה אינה גורמת לאי נוחות מיידית.

כאשר יש חוסר בעצם, לא בהכרח פירוש הדבר שיש לוותר על שתל. במרבית המקרים ניתן לבצע השתלת עצם כהליך מקדים, לאפשר לעצם להבשיל ולאחר מכן להמשיך להשתלה עצמה. ההחלטה אם ללכת בכיוון הזה תלויה בכמות העצם החסרה, במיקום השן בפה ובשיקולים בריאותיים כלליים.

מחלת חניכיים לא מטופלת: הגורם שמפיל שתלים מוצלחים

שתל דנטלי אינו חסין מפני דלקת. דלקת סביב שתל (פרי-אימפלנטיטיס) יכולה להתפתח בדיוק כמו דלקת חניכיים סביב שן טבעית, ואם לא מטפלים בה בזמן, היא עלולה להוביל לאיבוד העצם התומכת בשתל ואף לאיבוד השתל עצמו. מטופל שסובל ממחלת חניכיים פעילה שלא טופלה לפני ההשתלה, נמצא בסיכון גבוה משמעותית לסיבוך כזה.

לכן, לפני שממליצים על שתל, בדיקה ואיזון של מצב החניכיים הם שלב הכרחי ולא המלצה שולית. גם לאחר ההשתלה, מעקב תקופתי אצל מומחה לחניכיים מאפשר לזהות סימני דלקת סביב שתל בשלב מוקדם, כשעדיין ניתן לטפל בה בדרכים שמרניות ולא כירורגיות.

גיל, מחלות רקע והרגלים שמשפיעים על ההחלטה

אין גיל שבו שתל אסור מבחינה עקרונית, אבל יש מצבים בריאותיים שמחייבים התאמות בתהליך. סוכרת שאינה מאוזנת, מחלות אוטואימוניות מסוימות וטיפולים תרופתיים מסוימים עלולים להשפיע על קליטת השתל בעצם ולכן דורשים תיאום עם הרופא המטפל. עישון פעיל הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לפגיעה בהצלחת ההשתלה, מכיוון שהוא פוגע באספקת הדם לרקמות ומאט את תהליך ההחלמה.

בגילאים מבוגרים יותר, כשיש כבר איבוד עצם מתקדם או ריבוי שיניים חסרות, לעיתים משלבים בין הפתרונות: שתלים בודדים באזורים שמאפשרים זאת, ותותבת חלקית באזורים אחרים. ההחלטה תמיד מותאמת אישית ולא נגזרת מכלל אחד גורף.

למה ההחלטה צריכה להתקבל אצל מומחה לחניכיים

האיגוד הישראלי לפריודונטיה מגדיר רמות מורכבות שונות של השתלה דנטלית, כשחלקן דורשות הכשרה מיוחדת מעבר לרישיון הכללי של רופא שיניים. שתל בודד באזור פשוט הוא מקרה אחד, אך כאשר יש צורך בהשתלת עצם, כשמדובר באזור אסתטי רגיש, או כשיש מחלת חניכיים ברקע, נדרשת מומחיות ספציפית באבחון ובטיפול ברקמות התומכות בשן.

ד"ר אורלי ניר שפירא היא מומחית לפריודונטיה מוסמכת מטעם משרד הבריאות, ומביאה לכל החלטה על שתל דנטלי ניסיון מצטבר משנת 1999 יחד עם גישה שמרנית ומבוססת מדעית. הבדיקה במרפאתה כוללת הערכה מדויקת של מצב העצם והחניכיים, ורק לאחריה מתקבלת החלטה משותפת עם המטופל אם שתל הוא אכן הפתרון המתאים, או שיש מקום לשקול חלופה אחרת בשלב הנוכחי.

איך מתקבלת ההחלטה בפועל, שלב אחרי שלב

התהליך מתחיל בבדיקה קלינית ולעיתים בהדמיה תלת-ממדית שמראה את נפח העצם הזמין ואת מיקום מבנים אנטומיים חשובים בסביבה. במקביל נבדק מצב החניכיים באזור, ואם יש דלקת פעילה, מטפלים בה קודם, לפני שדנים באפשרות ההשתלה עצמה. רק לאחר שהרקע יציב, נבנית תוכנית טיפול מותאמת אישית, לעיתים בשילוב טיפול תרופתי מתקדם או טיפול בלייזר כשלב מקדים לשיפור מצב הרקמות.

במרפאות באזור פתח תקווה, גבעת שמואל, קריית אונו, בני ברק ורמת גן, מתקבלים לא מעט מטופלים שכבר עברו ייעוץ במקום אחר וקיבלו המלצה גורפת לשתל, מבלי שנבדק לעומק מצב החניכיים או העצם. בדיקה שנייה אצל מומחה לחניכיים, במיוחד במקרים גבוליים, לעיתים משנה את תוכנית הטיפול המקורית ומובילה לתוצאה יציבה יותר בטווח הארוך.